במשפחות רבות נהוג, כי אין פותחים את צוואתו של אדם אלא לאחר מותו. גם אם היורשים יודעים את התוכן (לפחות הרכושי) של הצוואה – את פתיחתה בפועל הם משאירים לאחר המוות. לא פעם, הסיבה לכך היא רצונו של הַמְּצַוֶּוה עצמו. הוא מעדיף שאת דבריו יקראו רק לאחר מותו.
בצוואתו, קובע הַמְּצַוֶּוה מה יעשה ברכושו לאחר מותו. אבל טעות לחשוב, כי זה כל עניינה של הצוואה. פעמים שהעניינים הרכושיים מדוברים במפורש עוד בחיים, והצוואה רק מעגנת אותם במסמך משפטי מחייב. הצוואה יכולה להוות מסמך מכונן עבור קרובי הַמְּצַוּוֶה, שילווה אותם עוד שנים לאחר פטירת הַמְּצַווֶּה.
כך כתבו השופטים טירקל וחשין ז”ל בעניין הצוואה:
השופט טירקל, ע”א 7735/02 עזבון המנוח ניסים אלבז ז”ל ואח’ נ’ יהושע ישועה אוהל פז ואח’:
“הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו – והראשונה שאחרי מותו. כאן הניסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם. כאן תקוותו האחרונה לחיות בזיכרונם באהבה ובהכרת תודה.”
השופט ש.ז. חשין, דמויות מבית המשפט, מסדה, תשי”ג, עמ’ 147:
““ואין לך אמת גדולה מזו המובעת בצוואה. זוהי אמיתו הפנימית של האדם, ללא כיסוי וללא הערמה. הוא כותב את אשר הוא כותב ומצווה את אשר הוא מצווה ללא פניה וללא חנופה. אין הוא אומר למצוא חן בעיני מישהו, או לרכוש לו ידיד ורע. אף שום סיכוי לטובת הנאה אין הוא משווה לנגד עיניו. שהרי גלוי וידוע לפניו, כי לכשתיפתח צוואתו ותפורסם ברבים יהא הוא עצמו מצוי מאחורי הפרגוד, והבלי העולם הזה לא ישעשעו את נפשו עוד. מבחינה זו נושאת הצוואה אופי של וידוי. אין הוא מצפה לחסדו של מישהו. משום כך אף אינו חושש לכתוב ככל אשר עם לבבו. אהבתו לבני אדם, רגשי ידידותו, שמחתו, כעסו, זעפו, ושנאתו – כל אלה ניתן להם ביטוי קולע וחודר בצוואתו.
אתה מכיר אדם זמן רב, ונדמה לך כי תהית על קנקנו ואתה יודע אותו תוכו כברו. לימים אתה קורא את צוואתו, ומיד קם לפניך אדם אחר, מופלא, מלא הוד ומלא קסם, ואתה תמה: כלום זה הוא האיש שהכרת? אפילו נוכלים וצבועים נגלים באור אחר בצוואה אשר הם עורכים, ואולי אורם זה, האור הגנוז, הוא אורם הנכון והאמיתי.
הצוואה אינה נייר משפטי מת. אין היא גם יצור חנוט ומאובן. היא מדברת. היא מספרת. יש לה צורה ותוכן חיים. היא מגלה את נבכי נפשו העמוקים ביותר של האדם. לפעמים יש בה קצת היסטוריה משפחתית, התהדרות והתפארות בשלשלת היוחסין, בגדולי התורה אשר דמם זורם בעורקיהם של המצווה ושל בניו. לפעמים יש בה עצה טובה והדרכה מועילה, כינויי החיבה שבהם מכנה המצווה את קרוביו וידידיו, ואותות ההערצה אשר הוא מראה להם ולאחרים, מורים על יחסו למשפחתו ולעולם הסובב אותו.”
גם אנשים שבחייהם התקשו לבטא את רגשותיהם כלפי בני משפחתם, יכולים, בהכוונה נכונה, להשאיר לצאצאיהם צוואה משמעותית. בצוואה זה הם יכולים לחשוף את צפונות נפשם, להודות לבני משפחתם, לבטא אמירות ערכיות שחשוב להם לומר לצאצאים, ועוד.
עבור הצאצאים, מדובר במזכרת יקרה מפז. מבחינתם, מדובר בדרישת שלום מתמדת מההורה, מהעולם האחר בו הוא שרוי. הנפטר כביכול “מתייצב” למולם שוב ושוב, וחוזר ואומר את דברו. הזיכרונות והגעגועים להורה “מתלבשים” על הצוואה שהותיר להם, והצוואה תלווה אותם הרבה שנים קדימה. הדברים נכונים במיוחד במקרה שבו בשנותיו האחרונות לא היה המצווה במצב בריאותי תקין, והזיכרון ה”טרי” של ילדיו ממנו עלול להדחיק את דמותו בשנותיו ה”יפות”, הרחוקות.
זאת ועוד: כאשר מספידים אדם על קברו, לא מדברים על הרכוש שהשיג בעולמו. אנחנו מבינים שהאדם הוא לא רק הרכוש שעשה בחייו. אפשר וכדאי לעודד מצווים, הבאים לכתוב צוואה, לא להתמקד רק ברכושם. הם בוודאי עשו עוד דבר או שנים בחייהם. כדאי לעודד אותם להתבונן על חייהם, ולמצוא נקודות שהם היו רוצים להשאיר כמורשת לצאצאיהם.
כמובן, לא לכל מצווה זה מתאים. יש שיתקשו לחשוב על אמירות משמעותיות שהיו רוצים לומר לצאצאיהם. נדרשת רגישות רבה בבניית הצוואה באופן מושכל, כך שתתאים לאישיותו של הַמְּצַוֶּה.
- משרדנו מתמחה גם בהיבטים אלו של עריכת צוואות. מעבר לעניין הרכושי, אנו יודעים לבחון עם הַמְּצַוֶּוה את ההיבטים הרגשיים של הצוואה, ולסייע לו לבנות אותה באופן המיטבי עבורו. תהליך עריכת הצוואה הופך להיות משמעותי מאוד, ובסיומו משאיר הַמְּצַוֶּה לצאצאיו מסמך משפחתי מכונן.
- ניתן להשאיר פרטים בעמוד “צור קשר” או בתחתית העמוד באתר או בטלפון 04-6499777
- מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או המלצה משפטית.